<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימנים נ"ב, נ"ג</h1>
<h2>דף כו.</h2>
נשאלה שאלה לפני הרב מורה צדק אדני דודי ר' יצחק בן הרב אז"ר מרדכי נ"ע. קלים היו רודפי השגת המדעים בבני עמנו, נחשי הטרדות ושפיפוני המבוכות על הרי ההתבודדות רדפונו, במדבר שור אמתת הענינים המושכלים ארבו לנו שחל בדרך עיוננו ארי ברחובות שכלנו, את רגלי המשפטים פשוטים רצנו וילאונו, (ואת) [ואיך] נתחרה את סוסי הספקות סבות הסתירה וההפך הנמצאות בלמוד מי באשר הוא, ובעיננו החלוש במחשכים הושיבנו בתלמוד בבלי וירושלמי אותותינו לא נדע ובמשפטינו וחקנו בצהרים כעור נגששה, ונאמ' לא בשמים היא העולה על רוח השופט משפט צדק בספקותינו, גם לא מעבר לים, לא תמצא בסחרנין מתונין בדין ההמוני ומשפט המנהג המדיני, הלא בניא"ומש שתי אבנים יקרות, והיו למאורות ברקיע המושכלות, כעמוד אש מעלתם יאירו להולכים בחשך, ישימו מעקשי המחלוקות למישור ורכסי מבוכות העיונים לבקעה, בחוצות אמתת של תורה ישתקשקון רכבי מעלותיהם, יפוצו מעיינותיהם חוצה, מהם תצא תורה, ודבר יי' אליהם למשפט נקרבה, נגיש פנות ספקינו לפני כבודם להם דומיה תהלה, ומהארצות המוניות נחדל. הלא גלינו אזן מעלתכם בהיותנו צמדים פה מרשיליא על גרושי בתי פרי"דה, עתה הגיע הענין אל נקודת החפץ נתגרשה והיא מעוברת, רבו כמו רבו ויכוחים עצומים בינותינו ובין קצת חכמי מקומינו זה בענין נישואיה, אם תוכל להנשא אחר שתלד או תצטרך להמתין כ"ד חדש, כי יש אוסרים לינשא עד כ"ד חדש כאלמנה, ויש מתירין אותה תכף שתלד, וגם יתירו מניקה שנתגרשה ואין הולד מכירה להנשא אחר צ' יום, טעם האוסרים דאמרי דלא פלוג רבנן במניקת בין גרושה לאלמנה ותרויהו אסירי להנשא עד כ"ד חדש וסתם מעוברת למינק קיימא, ואחר שמצינו [כתובות נ"ט ע"ב] שהבעל יכול לכופה בזמן שמכירה מפני סכנת הולד וגזרו שתהא אסורה להנשא עד כ"ד חדש, אף כשאין מכירה גזרו ואסורה להנשא עד כ"ד חדש דגזרינן אין מכירה אטו מכירה, ועוד מביאין ראיה מההיא בריתא דפרק החולץ [יבמות מ"ב ע"א] לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חבירו, ומדאסיקנא בגמ' דסתם מעוברת למינק קיימא ודילמ' מעברא אחר שתלד ומעכר חלבה, ואומרי' דהך בריתא מיירי בין באלמנה בין בגרושה, וכיון דטעמא הוא משום דסתם מעוברת למינק קיימא, הילכך מניקה בין מכירה בין אין מכירה אסורה להנשא עד כ"ד חדש, וכן כת' ר"ת ז"ל וז"ל, מניקת שמת בעלה בתוך כ"ד חדש הרי זו לא תנשא, ונראה לרב שכ"ש גרושה צריכה להמתין, שהרי אלמנה אינו טועם אלא בשביל שבושה לבא לב"ד והורגת כדמפ' בהחולץ [שם ע"ב], וכ"ש זו שבושה לבא לב"ד ולתבוע את הבעל, שהרי אמרו בפ' שני [דכתובות כ"ח ע"א] אין נזקקין להם ורב פפא אמ' שמותי נמי משמתינן ליה, ועוד שהרי משנה שלימה היא בסוטה [כ"ד ע"א] מעוברת חברו או מניקת חברו לא שותות ולא נוטלות כתובה כו', מ"מ כלם מודים שלא ישא, שהרי אינם חולקין אלא בכתובה, ובעל כרחך טעם דלא ישא אינו אלא בשביל שהורגת שפעמי' היא מילדת ומעברא ומעכר חלבא, וכן מפו' טעם מעוברת ביבמות בפ' החולץ [מ"ב ע"א], מעוברת חבירו, משמ' בין אלמנה בין גרושה, וכן מוכח בהחולץ [שם] מאחר שהיה רוצה להעמיד קודם שמא תעשה סנדל כו' דכך לנו לחוש בגרושה כאלמנה, ולאחר כן דוחה אותו ומעמיד כמו שפירשנו עכ"ל רבי' תם ז"ל, ויש לתמוה לפי דעתינו על האוסרי' כי הרבה תשובות על דבריהם, האחת שמה שהם אומרי' שמינקת בין גרושה בין אלמנה דינם שוין, אינו מן הדין, דהיכי דמו להדדי, הא אלמנה משתעבדא להו ליורשים ויכלי למיכף לה, שכל המלאכות שהאשה משועבדת מהן לבעלה משועבדת ג"כ ליורשים בר מתלת [כתובות צ"ו ע"א], ומינקת היא מהנך דמשתעבדא להו [שם נ"ט ע"ב], הילכך מן הדין הוא שלא תנשא מאחר שהיא משועבדת ליורשין, אבל גרושה דלא נשתעבדה מהנקה כלל, דכיון שנתגרשה נעשית חפשית מכל המלאכות ולא פש ליה שום שעבוד גבה, אמאי אסרי' לה לאנסובי עד כ"ד חדש, הא לא יכלינן למכפייה, כדאמרי' בהדי' בגמ' [שם] גרושה אין כופין אותה ואם היה מכירה כופין אותה מפני סכנת הולד, הילכך לא דמיא גרושה בהא מילתא לאלמנה כלל, ומן הדין יכולה להינשא אחר צ' יום, והא דאמרי' דכיון דאשכחן במכירה דכייפי' לה גזרינן אין מכירה אטו מכירה, הא לא אדרבה מדאצטריך לאשמועינן דמכירה כופין אותה, מכלל דבאין מכירה דלא כייפינן לה מינסבא לאלתר, ומאחר שאין יכולין לכופה למה מעגנין אותה, והא אשכחן בכמה דוכתי דאקילו רבנן משום עגונא אפי' היכא דאיכא למיחש לאיסורא דאוריתא, כ"ש הכא דליכא חששא כלל, והא דאמרי' דהך בריתא דפרק החולץ [יבמות מ"ב ע"א] מיירי בין באלמנה בין בגרושה, הא לאו מילתא היא, דלא מצינן לאוקומא בגרושה, דהא אסיקנא בגמ' טעמ' דמעוברת משום דסתמ' למינק קיימ', והאי טעמ' ליתא אלא באלמנה דהיא משתעבדא ליורשין אבל גרושה דלא משתעבד' לא, ועוד דהא בהדיא היא בגמ' דבאלמנה קא מיירי, דכי אסיק תלמודא בהאי תירוצא סתם מעוברת כו' קא פריך אי הכי דידיה נמי, ופריק דידיה ממסמסא ליה בביצים וחלב דיהיב לה בעל אבל דידה לא יהיב לה בעל ומתביישא למתבעינהו ליורשים וקטלא ליה, ומדנקט יורשים אלמא באלמנה קא מיירי, ומה שכתב ר"ת דבאלמנה קא מיירי וכ"ש בגרושה, ומוכח מדקא מתרץ בתרוצא קמא שמא תעשה כו', והאי טעמא שוה בין באלמנה בין בגרושה, כבוד הרב מונח במקומו, אדרבא מדקא דחי תלמודא להנך תירוצא וקא מסיק טעמא משום דסתם עובראה, אל[מ]א באלמנה קא מיירי ולא בגרושה, והאי דאמ' תלמודא דאלמנה אית לה בשת למתבע, כ"ש גרושה דלא יכלא למיתי בהדיה לדינא דאם אתי משמתינן להו, אדרבא היא הנותנת, דכיון שלא תבעה אלא על ידי אפטרופוס לא מתביישה מיניה, ועוד דבשלמ' דגבי אלמנה שייך בה בושת (דלא) [דהא] משתעבדא ליורשים ונשאת ונתעברה וגרמא להו נזקא אבל גרושה דלא משתעבדא כלל מאי בשת שייך בה, הילכך לא מצינן למימ' תנא אלמנה וה"ה לגרושה, וכן נראה דעת הריא"ף דהא ברייתא דהחולץ מיירי באלמנה בלחוד ולא בגרושה, שהוא הביא הברייתא ולקח טעם דסתם עוברה והביא גם כן דלדידה לא יהיב לה בעל ושבק לכלהו הנך תירוצי, ומדשבק להו ונקט טעמ' דסתם עוברה למינק קיימה ש"מ דבאלמנה מיירי בלחוד, וכן נראה דעת הר"מ פי"א [מהלכ' גירושין הכ"ה], דגרושה מעוברת יכולה לינשא אחר שתלד וז"ל, וכן גזרו חכמים שלא ישא מעוברת חברו ומניקת חברו אע"פ שהזרע ידוע למי היא מעוברת שמא יזיק הולד שאינו מקפיד על בן חברו ומניקה שמא יתעכר החלב כו', ומדנקט גבי מעוברת טעמ' משום דיחסא אלמ' בגרושה קא מיירי דליכא חששא אחרינא, דאי באלמנה תיפוק לי דסתמא למינק קיימא, אבל מדנקט תרי טעמי גבי מעוברת משום דיחסא וגבי מניקה שמא יתעכר החלב אלמא דהאי מעוברת בגרושה קא מיירי, וכיון דליכא למיחש אלא משום דיחסא נראה דס"ל דמותרת לינשא אחר שתלד, דאי ס"ל דגרושה מעוברת נמי אסורה לינשא למה ליה למינקט תרי טעמי הא בסתם עוברה כו' סגי ליה, וכן מוכחא הך ברייתא דפ' אע"פ [כתובות ס' ע"א] מניקה שמת בעלה הרי זו לא תנשא עד כ"ד חדש כו', ואם איתא דגרושה אע"פ שאין מכירה צריכה להמתין לישמעינן בגרושה ואנא אמינא דכ"ש אלמנה, אבל מדשביק גרושה דקא שקלי וטרו בה בגמ' [שם נ"ט ע"ב] ונקיט אלמנה, אלמנה דייקא ולא גרושה, אבל גרושה שאין מכירה אינה צריכה להמתין, וכן מצינו שעשה מעשה רבי' שמשון, כת' ר"ת מעשה בא לפני רבי' שמשון באשה אחת שנתגרשה כשהיא מניקה והולד לא היה מכירה והתירוה להנשא אחר צ' יום, וכן כת' הה"ר אברהם דמונ"טפשלר ז"ל, נתגרשה כלומ' דאיהו פטר לה בגט וקנסא עצמה מיניה בגיטא לא משתעבדא ליה כלל הילכך אינו יכול לכופה להניק בין נדרה בין לא נדרה ומותרת לינשא אחר לידתה דהא פטר' בגט ואקני לה שעבודא דאית ליה עלה עכ"ל. אליכם יושבי על מדין הולכי על דרך ישר דבר המשפט, עמכם בדבר המשפט מאזני צדק לבחון שני קצוות הסותר ולצרפם כצרוף כסף, ולבחון האמת כבחון את הזהב, מני סברתכם הזכה יצאו כתבים מחוקקים חקוי הציור אשר בלבבכם השלם, הלא מאז מעלתכם הנשגבה אוספה הצולעה, תחת סרפד הספקות תעלו הדס רוח משרתכם הנפלאה, ותחת נעצוצי העצות הרצוצות תעלו ברוש המשפט הפוסק אין להשיב, יצליחכם היכול בהצלחה האמיתית, כנפשכם וכנפש עבדי מעלתכם. יצחק מרואן ב"ר יעקב השנירי, משה הדואג ב"ר נתן.
מה להדסים אשר במצולה אצל סרפדי המדבר, מה יעירו ומה יעוררו מטיפי הידיעות את מוסרי השפה נעדרי המדבר, היביטו מביטי התמונות בריאי העיון אל עלולי העינים כאבם נעכר, ואשר מכתב אלהים חרות על לבם למי שאותיותיהם מטושטשות אין רישומן ניכר, האמנם כי אלהים אתם צורפי המשפטים על האמת, תדעו שחרה משיבי מלחמת דת ותושיה שערה, ואנן כאצבעתא בקירא לסברא, אין אנו כדאי שאתם שלחתם לנו מלי דצריכי פתרי, ומכם ובכם לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, ומרוה דעת יורה, אבל מימינו לא עברנו על דעת חבירינו גם כי נגידינו ושרינו, ולצאת ידי מצותכם הננו ועלינו אל דוכן המבקש באופן השאלה לכתוב מה שאליו דעתנו נוטה, וזה ענינה, גרושה מעוברת אם יכולה להנשא אחר שתלד או תצטרך להמתין כ"ד חדש, כי יש אוסרים אותה לינשא עד כ"ד חדש כאלמנה, ויש מתירין אותה לינשא תכף שתלד וגם יתירו מניקה שנתגרשה ואין הולד מכירה אחר צ' יום, וכבר עמדתם אתם החכמים על נקבי המשכיות והרחבתם אותם לכל בעל עינים, אך לפי הנרצה נרצה עניות דעתנו ונאמ', כאשר עייננו בשאלה והתכווננו בה מצאנו הראשונה בענינה על שלש מחלוקות, הראשונה הוא דעת מי שיאמר שתהיה גרושה צריכה להמתין כ"ד חדש בין שתהיה היא מניקה מכירה או בלתי מכירה או תניקהו זולתה, הב' שתהיה אסורה לינשא כשהוא מכירה ומותרת בשלא הניקתו או כשהניקתו ואינו מכירה, הג' שתהיה הגרושה מותרת לינשא אפי' היה מניקה ואפי' מכירה.
לפי דעת הראשונה יהיה פי' מינקת חברו כל מה שאפשר בה שתהיה מינקת, ואע"פ שאינו מן הדין, ויהיה דין הגרושה לפי זה משתוה במוחלט עם דיני האלמנה וכל הדברים האלו בה, וזאת היתה סברת קצת ראשוני הגאונים, דחזינן לגאון דכתב הכי, גרושה אינה יכולה להנשא עד כ"ד חדש כאלמנה וטעמ' דילמ' הדרה בה המניקה או שמא יהיה מכירה והא מילתא צריכא עיונא טובא, ע"כ. ואשכחן לרב אחא גאון [פ' וירא שאילתא י"ג] דכת' הכי, דאלו אתתא דפטרה גברא או דשכיב גברא ומעברא מיניה או קא מניקה אסור לה לאנסובי עד משלם מניקותא, הנה שהשוה הגאון הזה גם בין הגרושה והאלמנה, ויש סעד וסמך לדבריהם מדעתיהו דב"ש, דחזינן להו לב"ש [כתובות נ"ט ע"ב] דסבירא להו לענין אלמנה שאינה מניקה, ואפ"ה אמרי דצריכה להמתין כ"ד חדש, משום דסברי ב"ש דאיכא למיחש בכלהו אלמנות משום הנהו דבעיין לאונוקי מנפשיהו, ואיכא למימ' נמי דב"ש מחייבי אלמנה לאונוקי היכא דמכירה, כיון דחזינא להו דחיישי לסכנת ולד לענין נשואין, והויא אלמנה לב"ש כגרושה לב"ה, ואפ"ה סתמי למלתיהו ומצריכי המתנה כ"ד חדש ולא מפליגי בין מכירה בין לא מכירה, וש"מ דגזרי' הא אטו הא, ולפום הך סברא בריתא דנקט מניקת שמת בעלה, לאו דווקא נקט, אלא משום דגרושה מניקה או מאן דקיימא לאונוקי מילתא דלא שכיחא הוא ונקט מאן דשכיחא טפי, ומינה ילפי' לכל מילתא דדכותיה הוא דכל היכא דאיכא לולד דידה דסכנתא כלל אפי' באפשר רחוק אסירא לאנסובי, ודרך זו תפשה רבי' יעקב ופסק הדין בגרושה כמו באלמנה בלא חלוף כמו שזכרו בעלי התוספות אלא שלא זכר דבר מאלו השרשים זולתי אותו סמך שהביא משמעתא דהחולץ [יבמות מ"ב ע"א] דמדחיה מנפשיה.
ולפי דעת השנית נאמ' שאפי' מניקת חברו מי שהיא מניקת חברו בדין ומדרך שעבוד, והיא אלמנה, ובריתא דנקט מניקה שמת בעלה, דווקא נקט, אלא שיש לדון בגרושה ומכירה כדין האלמנה מאחר שכופין אותה בשכר, אבל לא גזרי' אינו מכירה אטו מכיר' כיון שאינה מניקת חברו מעיקר הדין, ולפום הכי מילתא דב"ש באלמנה שאינה חייבת להניק ואפ"ה צריכה להמתין כ"ד חדש במכירה דווקא הוא דקאמרי הכי, ואע"ג דסתמי למלתיהו, ממילא ש"מ דכי ליכא דרכה להנקה ליכא איסורא דנישואין כל עיקר, הילכך מלתיהו דב"ש במכירה, ודכותיהו בגרושה אסירא לאנסובי, ואיכא למרמי על הדין שטתא מהאי סוגיא [כתובות ס' ע"ב], דא"ל רב פפא ואתון לא תסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה ללכת, שהקיש שם בין איסור זה של נישואין לתוך כ"ד חדש שהוא משום סכנת ולד לאסור נשואין לתוך צ' יום (שהוא) [שאינו] משום סכנת ולד, דקי"ל בהאי דהלכה כר"מ בגזירותיו וגזרו על כל אשה אפי' קטנה ועקרה כו' אטו הנהו דראויות לילד, וכי היכי דגזרי' התם על הנהו דליכא בהו חשש איסור אטו הנהו דאיכא בהו איסורא, הכי נמי אית לן למיגזר הכא על הנהו דלית בהו סכנתא לילד אטו הנהו דאית בהו סכנתא, ואם כן נגזור אין מכירה אטו מכירה, כיון דבמכירה מצרכת לה כ"ד חדש מן הדין, וכ"ש שהדבר קרוב לטעות בין זה לזה, ואל תשיבני מן מת מותר גמלתו אסור, דהתם מי שסבת האסור בשבילו שהוא הולד אינו בעולם ולפי' בטלו כל הגזרות, אבל הכא איתיה לולד ואיכא למימ' נגזר הני אטו הני, ואשכחן נמי דאיכא סברא בגמ' [יבמות מ"ג ע"א] שיש להחמיר בסכנת ולד יותר משיש להחמיר בתקנת ולד, כדמוכחא האי דאמימר שרא לארס [שם] א"ל רב אשי והא רב ושמואל דאמרי תרויהו כו', ואהדר ליה ההיא לענין מניקה אתמר, פי' דאיכא לאחמורי עליה טפי משום סכנתא, ואע"ג דבמסקנא מחמירינן בענין חוץ מיום, וכלהו כי הדדי שקלא וטריא מוכחא שיש להחמיר בסכנתא טפי, והנה אנו רואים שבהמתנת צ' יום החמירו כל חומרות רחוקות אין יוצא דבר מן הכלל אלא מה שהוא זר מאד, כדאמרי' בההוא דארבעה אחין [שם ל"ה ע"א] חלוף לא שכיח, כ"ש שיש להחמיר בהמתנת כ"ד חדש בכל האפשר, ואחר שנניח אסור במכירה נתחייב להניחו באין מכירה מהקש התלמוד בין אלו הענינים, וזאת היתה סברת הראשונים שלא חלקו בזה כמו שבארנו.
לפי דעת השלישית נאמ', שפירוש מניקת חברו כמו שפי' לדעת השניה, ומניקה שמת בעלה נמי דווקא נקט, אבל גרושה לא שאינה מניקת חברו מעצם הדין אלא במקרה והוא, שאלו תרצה להניק מדעתה אחר שנתגרשה ויבא לידי כך שיכירה, או אם היה מכירה בשעת גירושיה כופין אותה להניק בשכר, ואפ"ה בדין הוא שתהיה מותרת לינשא בלא המתנת כ"ד חדש, דטעמ' מאי אמור רבנן [שם מ"ב ע"א], דאי מעברא מעכר חלבא ומסתכן משום דבעל דהשתא או יורשי בעל קמא לא יהבי ליה הנהו מילי דמסמסא ליה בהו, משום דיורשים ובעל דהשתא לא איכפת להו בחיי הולד והיא בושה למתבעיניה בדינא, אבל בגרושה דאיתיה לאבוה דולד סברא הוא דלא תצטרך למתבעיה לבעל קמא בדינא כלל, דאיהו מנפשיה ממסמס ליה בכל מידי דתקנא דידיה הוא, דרחמי האב על הבן, ואיהו נמי קא מסיק לה לדידה שכר יניקה, ומכאן תשובה לרבי' יעקב שהשוה היות התביעה עם בעל קמא, ובאמת יש ביניהם חלוקה עצמית והולכת על הקש לא ימנעה פרט יוצא ממנו על דרך זרות, ולזה הטעם בעצמו ליכא למשמע מדברי ב"ש מידי דסתר להדין סברא, דהתם בדין הוא דמחמרי עליה ואע"ג דלא מחייבי להניק, משום דאי מתרמי מלתא דמניקא היא איכא סכנתא לולד כיון דאלמנה היא ותביעתה עם יורשים ובושה למתבעינהו, ונמצא לפי זה השרש שאין בגרושה דרכא דסכנתא כל עיקר והילכך מותרת לינשא ואפי' היא מניקה ואפי' הוא מכירה, ובזה היתה הוראת רבי' שמשון להתיר המניקה בלא חלוקה, וזאת השיטה היא היותר נקיה מסיגי הספקות, משום דפשטינהו דכלהו תנויי הכי מוכחן ולישני דמתנייתא כי הדין סברא טפי דייקי, והענין מעקרו הוא מוכרח ומשרשו הוא מוחלט שאין שם סכנת ולד, ונמצא שאין באיש אחד ממין זה ר"ל הגרושה שום חשש סכנה יכירה או לא יכירה שמצטרך מצדו לגזור באיש על איש, שאילו היה אסור במכירה עצמו אין כאן חששא, ונמצא שדין מעוברת ומניקה משולל משרשו מן הגרושה, ובאלמנה הוא שנגזור על כל פרט ממנה משום הנהו דאיכא בהו סכנתא, (אבל בגרושה אין שם פרט לאיסור כלל משום הנהו דאיכא בהו סכנתא) אבל בגרושה אין שם פרט לאיסור כלל, ולזה היתה סברא נוטה הלכה למעשה, ואי לאו דמסתפינא מרבוותא קמאי הוה מורינן בה כי הדין שטתא לקולא, דאפי' תימ' איכא ספקא במלתא ספקא דרבנן הוא וכיון דליכא סכנתא לא חיישינן, וכ"ש באין מכירה שהוא יותר רחוק מן החשש, אלא שאין לבנו גס בהוראה במקום שיש מחמירין, והריא"ף והר"ם סתמו הדברים ואין מהם ראיה ברורה לאחת מן הדעות כי הם הביאו הדברים על לשונותם, וטעם הר"מ במעוברת משום דיחסא אשר דקדקתם ממנו הדקדוק ההוא הנפלא, הוא מה שהעירונו עליו במה שחברנו ממס' יבמות, ומ"מ היה לו לבאר ולא לסתום, זהו השעור היוצא לנו בדברים הללו כתבנוהו מתוך טרדות, וקצתנו מתוך היציאה העצומה מן השווי המשוער במזג, וממנו תעמדו על מה שאני בו בדברים אלו, ואתם חכמים כמלאכי אלהים כי בידכם פלס ומאזני משפט, ולאשר אתכם שם ומשפט אמת ושלום שפטו בשעריכם. יצחק ב"ר מרדכי נ"ע.
